Search Results
חיפוש באתר זה
נמצאה תוצאה אחת בלי מונחי חיפוש
- אל תפסיקו להתלונן!
זוג מתווכח במיטה, משדר תסכול וחוסר הבנה (אילוסטרציה AI) תלונה יכולה להיות הזמנה לאינטימיות על היומרה לנבא אהבה, על כוחה של מחלוקת, ולמה כדאי לזוגות להמשיך להתווכח בספר שאני קוראת, מתיימר הכותב לנבא גורל של זוגיות בתוך חמש עשרה דקות של פגישה טיפולית. חמש עשרה דקות. זה, לדבריו, הזמן הדרוש לו כדי לדעת (!) אם השניים עתידים למצוא את עצמם על מדרגות הרבנות. אני אוספת את הלסת שנשמטה לי, ועוצרת את שטף הביקורת שאני מטיחה בקול רם אל דפי הספר, ואז מתרחש דבר מה בלתי צפוי. הכותב, במלוא יומרנותו המלומדת, מצליח להשתיק אותי. הוא כותב: ״הרגעים שבהם מתחולל שינוי בפגישה טיפולית שלי עם זוג אינם בהכרח הרגעים שבהם שוררת הרמוניה וסומק מתפשט על פניהם. ויכוח סוער או מבוכה גדולה שאוחזת באחד מהם יכולים להוות נקודת מפנה בטיפול, אשר תוביל לשינוי בזוגיות.״ (ג׳.ג., 2002). טדאאם. אני מסכימה איתו? ואולי זו הסיבה שהספר מרגיז אותי כל כך... כבר בהקדמה מתהדר הכותב במודל שפיתח לפני כמה עשורים, המעודד זוגות לריב לנגד עיניו של המטפל, בעודו אוסף ראיות לאופן שבו הם מתייחסים זה לזו, ומחשב את סיכוייה של אהבתם לשרוד. אהבה, כך מתברר, הפכה לתרגיל סטטיסטי. הוא מוסיף ומזהה שישה דפוסי תקשורת שלטענתו ינבאו פרידה שנמצאת מעבר לפינה. כמה מרגיע. ביקורת: הרוצחת השקטה של הזוגיות מבין אותם מנבאים מאיימים, אחד בולט במיוחד: ביקורת. וכאן, למורת רוחי, הכותב מציע הבחנה שראוי להתעכב עליה. תלונה מתייחסת להתנהגות מסוימת. ביקורת מכוונת אל האדם ואל אישיותו. תלונה אומרת: ״נפגעתי ממה שעשית.״ הביקורת קובעת: ״משהו בך לא בסדר.״ הבדל דק לכאורה, שעלול להיות הרסני. בחן את עצמך: לחצו על התשובה הנכונה. מתי ויכוח הופך לנקודת מפנה? והנה אני, מבקרת את דבריו של הכותב ומתלוננת על היומרה האינטלקטואלית שפיתח עם השנים. האירוניה אינה נעלמת מעיניי. אני עוצרת לבחון גם את עצמי. מתי ויכוח הופך להזמנה למפגש, לאתגר ולגילוי הדדי? מתי הוא מתלהט עד כדי שבירת הכלים? מתי מחלוקת מציתה סקרנות, ומתי היא שורפת את הגשרים שבנינו? תלונה, גם כשהיא טרחנית ומעוררת אי־נוחות, יכולה להיות הזמנה לאינטימיות. היא יוצרת מרחב לחשיפה ולפתיחות. היא אומרת: זה בסדר. מותר להתאכזב. מותר להיפגע. מותר לכאוב. מותר לרצות משהו אחר ממי שאנחנו אוהבים. התלונה מאפשרת לנו לחשוף משהו מעצמנו, מבלי להפוך את האדם שמולנו לאויב. ובתוך המרחב העדין והשברירי שבין האכזבה לתגובה, אנחנו עשויים לפגוש זה את זו. הביקורת, לעומתה, כמעט שאינה מותירה מקום למפגש כזה. היא אינה מזמינה תגובה. היא חורצת דין. ופסקי דין לא מתאימים לחדר המיטות. גם לא לשיחות סלון. אני סוגרת את הספר. מחזירה אותו למדף. למדף הרחוק. בבקשה, תמשיכו להתווכח אל תפסיקו להתלונן בפני בני ובנות הזוג שלכם. תמשיכו להתווכח. הבחירה בחיים משותפים אינה מחייבת להתיישר מאחורי דעה אחת. אפשר לאהוב אדם לעומק, ולחלוק עליו בלהט. אפשר לבנות בית ביחד ולשמור על העצמי הנפרד. למעשה, אינטימיות אוהבת הבדלים. היא מזמינה אותנו להיות סקרנים כלפי ההבדלים הללו, גם אחרי שנים של מיטה אחת, מטבח משותף, ומשכנתא. בסוף היום, אנחנו רוצים את החבר הטוב שיראה אותנו מקרוב, וירצה להישאר לידנו. לא פעם אחת. לא חמש עשרה דקות. אלא שוב ושוב, לאורך החיים. ואם הסקרנות הזאת אבדה, אם אין בכם רצון להושיט יד ולצמצם את המרחק שנפער ביניכם, השקיעו בעצמכם יותר מחמש עשרה דקות... קבעו פגישה. בתהליך של פרידה תזדקקו אף יותר, לליווי מקצועי, רגיש ומכבד.
